<h1>ראבי"ה סימן תקי"ב</h1>
<h2>דף קב:</h2>
וקיימא לן שאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד, לפי שאין עושין מצות חבילות והני מילי קידושא וברכת המזון דתרתי מילי נינהו אבל קידושא ואבדלתא, כגון מוצאי שבת והוא יום טוב, חדא מילתא הוא, שניהם לפני המזון, ועבדינן להו [א]כסא חדא. וברכת אירוסין ונשואין נמי תרי מילי נינהו. ולשני חתנים לפוטרם בכוס אחד בשעת ברכת נשואין רפיא בידי, דמה נשתנה מבשעת ברכת המזון דמברכין על כוס אחד שבע ברכות לשניהן.
<h2>דף קג.</h2>
והלכתא כרבא שאומר יקנה"ז. ועל ההדס פלוגתא דרברבתא, ופירשתי לה בהילכות יום טוב ופסח.
ונהגו העם (לומר) כבית הילל ואליבא דרבי יהודה, דבשמים ואחר כך מאור.
<h2>דף קג:</h2>
[והלכתא כמר זוטרא דמברך אכסא קמא ואכסא בתרא]. ואי נמלך מברך על [כל] כסא וכסא, לפניו, [ולא לאחריו]. ובשבתות וימים טובים פירשתי לעיל דינם.
ואבוקה להבדלה מצוה מן המובחר. וקיימא לן כדרבי אלעזר אמר רבי אושעיא דאמר הפוחת לא יפחות משלש והמוסיף לא יוסיף על שבע. ואמרינן [ק"ד ע"א] נהגו העם לומר שלש, בין קודש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לעמים, אבל בין יום השביעי לששת ימי המעשה לאו ממנינא אלא מעין חתימה הוא, דקיימא לן כשמואל דאמר כל הברכות כולם צריך שיאמר מעין חתימתם סמוך לחתימתם. ולהכי אמרינן ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת. ולע[יל פירשתי] לה בהילכות פסח. מיחתם היכי חתים [וכו']. וקיימא לן כשמואל דאמר חותם המבדיל בין קודש לחול, וגמר לה מדאמרינן בסוף פרק הכל שוחטין [כ"ו ע"ב] דיום טוב שחל להיות במוצאי שבת חותמין בין קודש ל[קודש] הכי נמי בחול חותם בין קודש לחול. ולהכי פליג אכל הני תנאי דלעיל.
